דומיקאר בע"מ נ' פרידקין ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 1.5.11 בצומת קאסם.

התובעת היא הבעלים של רכב מסוג "פורד" מ.ר 70-263-65 (להלן:"הפורד") הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"), היה בזמנים הרלבנטיים נהג משאית וולוו מ.ר 67-567-70 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטית הבעלים או מתירת השימוש במשאית.

לטענת התובעת, עמד רכב הפורד בצומת קאסם כאשר לפתע הגיחה מן הצד השמאלי המשאית , סטתה לנתיב הפורד ופגעה בו. התובעת הגישה חוות דעת שמאית ותבעה נזק ישיר לפי חוות דעת השמאי בסך 5,049 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 650 ₪ ,פיצוי בגין ירידת ערך בסך 1,143 ₪ וכן 4 ימי השבתת הרכב בסך של 1,200 ₪. במהלך הדיון,הגישה התובעת את תמונות הנזק בצבע וכן תמונות מהכביש בו ארעה התאונה. התמונות בצבע נשמרו בתיק נייר.

2.הנתבעים הכחישו את אחריות הנתבע לתאונה וטענו כי התאונה ארעה בעת שנהגת הפורד עמדה ברמזור אדום מצד ימין של המשאית וכשהתחלף הרמזור לרמזור ירוק, החלה בנסיעה ופגעה עם חלקה הקדמי שמאלי של הפורד בגלגל האחורי ימני של המשאית שעברה עוד קודם לכן ברמזור ירוק בנתיב הנוסע ישר.

דיון והכרעה:

3.ביום 9.3.14 העידו נהגת הפורד- הגב' מיטל קנט (להלן:"מיטל") והנתבע. לאחר ששמעתי את הנהגים, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם ועיינתי במסמכים שבפני, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה. הן לאור התרשמותי מעדויות הנהגים והן לאור מיקום הנזק ואופי הפגיעה, שוכנעתי כי גרסת התובעת היא הנכונה.

בניגוד לנטען ע"י הנתבעים, מוקדי הנזק מחזקים את גרסת התביעה. מן התמונות שצולמו בזמן אמת עולה שרכב הפורד ניזוק תחילה מעל גלגל שמאלי קדמי. ניתן לראות בתמונות ממש את השקע שיצר גלגל המשאית בחלק צדדי זה של הפורד ולכך שהפגיעה לא החלה בחזית מצד שמאל של הפורד,אלא מצידו הקדמי שמאלי, כאשר בהמשך נתלש הטמבון הקדמי. אופי הפגיעות כאמור מחזקות את גרסת מיטל לפיה הנתבע ניסה להשתלב בנתיב, והחלק האחורי של המשאית (גלגל אחורי ימני) פגע בפורד,נתפס בטמבון ותלש אותו.

עדות הנתבע,בניגוד לעדות מיטל, לא הייתה רציפה וקוהרנטית. כך לדוגמא העיד הנתבע כי אינו יודע למה מיטל נסעה באור אדום (עמ' 2 שורות 23-24),בעוד שבכתב ההגנה נאמר במפורש כי מיטל החלה בנסיעה כאשר "התחלף לה הרמזור לאור ירוק".

הנתבע הודה כי לא ראה את כיצד התרחשה התאונה, וטענתו "אני לא מבין איך היא לא ראתה את המשאית שהיא גדולה ,אני סגרתי את כל הצומת"(עמ' 2 שורות 24-25),תומכת דווקא בגרסת מיטל ומצביעה על כך שגרסת הנתבע אינה הגיונית: לא סביר שמיטל,אשר לטענת הנתבע החלה בנסיעה לאחר שהמשאית כבר הייתה בצומת, לא הבחינה במשאית,ונסעה אל כוון גלגל המשאית, מה עוד במקרה כזה אופי הפגיעה היה צריך להיות של מעיכה ולא כנראה בתמונות.

4.לאור האמור, שוכנעתי על סמך עדותה של מיטל שהייתה מהימנה עליי ועל סמך תמונות הנזק, שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, חלה חובת זהירות על נהג הסוטה מנתיב נסיעתו, כדלקמן- "40.(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." וכן תקנה 41 לתקנות התעבורה לפי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

בנסיבות אלה, חלה על הנתבע חובת זהירות, לבחון את תנאי השטח כך שלא יהיה בסטייה מהנתיב משום הפרעה או סיכון למשתמשים האחרים בדרך ולא לעשות כן –מקום בו סטייה זו גורמת להפרעה או סיכון כאמור.

5.הנתבעים לא הלינו על הנזק ולא חלקו על חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. לאור האמור, על הנתבעים לפצות את התובעת על נזקיה כדלקמן: 5,049 ₪ נזק ישיר, שכר טרחת שמאי בסך 650 ₪ , פיצוי בגין ירידת ערך בסך 1,143 ₪, ובסך הכול: 6,842 ₪.

לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ימי השבתת הרכב מבלי שצורפו ראיות לערכו של יום עבודה.

6.לאור כל האמור,אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,842 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

הסכומים כאמור ישולמו לתובעת תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.